בנם של איילת וירון. נולד ביום ד' בניסן תשס"ד (25.3.2004) בברוכין. הילד השלישי במשפחה שבה ארבעה ילדים. אח לרעות, דניאל ויובל.

נבו גדל ביישוב ברוכין בשומרון שהוריו היו ממייסדיו ובילדותו התחנך במוסדות החינוך המקומיים. בתיכון למד ב"מדרשית נעם אורט" בכפר סבא.

הוא היה נער חכם, סקרן, טוב לב וחרוץ, שמגיל צעיר עבד קשה למען השגת מטרותיו והפגין יוזמה ואחריות. למשל, בתקופת וירוס הקורונה, שתקף בעולם מסוף 2019, הוא ניהל ביישובו את המכולת ולשם כך קם מדי בוקר בשעה חמש כדי לקבל סחורה ולאפות מאפים. מגיל צעיר התעניין בשוק ההון, כך למשל בהיותו בכיתה י' החליט להשקיע במניה של "טסלה".

לאחר סיום לימודיו למד במכינה הקדם-צבאית "עין פרת" בכפר אדומים, שם נחשף לעולם הפילוסופיה והעמיק את זהותו. סיפרה אימו: "הוא התחיל לבלוע ספרי פילוסופיה הכי כבדים שיש – אפלטון, אריסטו ואלבר קאמי ובנה לעצמו ספרייה מפוארת... הוא הרגיש צורך לחקור גם את הציונות שלו, קרא כתבים של ז'בוטינסקי ובנה מחדש את זהותו הציונית. הוא הגדיר את עצמו 'יהודי נאמן' והחליט למשל שהוא צם ביום השואה".

חברו למכינה סיפר שהיה איש של אמת ששנא צביעות ולא התפשר על ערכיו. הייתה לו יושרה אינטלקטואלית אדירה והוא לא פחד לערער על אמונות או ערכים, אך על הערכים שרכש לעצמו לא ויתר.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

חודש לאחר תחילת המלחמה, הצבא ביקש לגייס באופן מיידי חלק מחניכי המכינות. אף שלנבו היה חשוב לסיים את שנה ב' במכינה, הוא היה החניך הראשון שם שהתנדב להתגייס. הוריו סיפרו שנשא נאום בפני חבריו ואמר להם: "איך אתם מעזים לא להתגייס, יש מלחמה, צריכים אותנו".

ביום 4.12.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון.

נבו עבר הכשרת לוחם ובהמשך קורס מפקדים. נכנס ללחימה בעזה ושימש כמפקד טנק בגדוד 46, עוצבת "עקבות הברזל" (401). במהלך הפעילות זכה להשתתף גם במבצע לשחרור חטופים. סיפר חברו: "כשנהיית למפקד טנק, ראיתי אותך פורח. ראיתי אותך מוצא את המקום שלך, את השליחות שלך. אהבת את גוש הפלדה הזה כל כך. מצאת בו את הדרך שלך להגן, לתת, להיות משמעותי. היית הכי מקצועי – מפקד בחסד, מנהיג בשקט. לא היית צריך את כל הפוזות כדי שיקשיבו לך, כולם תמיד חיכו לשמוע מה יש לך להגיד בכל נושא שהוא כי היית אמיתי וחכם כל כך".

הוריו סיפרו שנבו "התאהב בטנקים, וגם בתחום הזה העמיק ולמד. ב'שבוע המקצועות' הוא היה אמור ללמוד רק את המקצוע של הטען, אבל בסופי שבוע הביא הביתה מחברות של חברים שלמדו להיות תותחן ונהג. הוא אמר 'אם אהיה מחר בלחימה ויקרה משהו לאחד מאנשי הצוות, אני רוצה לדעת מה לעשות'".

כאשר חזר לביתו בסופי שבוע, נהג לאפות קרואסונים לחבריו מהמחלקה. לדברי הוריו, פעם טרח במוצאי שבת עד שתיים לפנות בוקר למצוא קופסאות מתאימות שאפשר יהיה להניח בהן את הקרואסונים לכל חבריו.

היו לו תוכניות לעתיד שלו כחייל משוחרר. הוא חלם לטייל בכל העולם, לראות, לגעת ולחוות תרבויות וארצות. הוריו סיפרו ש"הוא תכנן לעשות כסף כדי שיהיה משוחרר לעבוד במה שהוא אוהב ולא במה שמכניס כסף… היה לו תיק מניות יפה. הוא אהב להציב יעדים ולעמוד בהם".

שבוע וחצי לפני נפילתו, נבו נפצע בעינו בפעילות מבצעית. רק אחרי ארבע שעות דיווח על כך למפקדו כדי לא להפריע בזמן ההתקפה. ברגע שהחלים, חזר ללחימה.

ב-8 בינואר 2025 הטנק שעליו פיקד בקרב בצפון רצועת עזה עלה על מטען חבלה. נבו נפגע קשה מהפיצוץ, אך המשיך להילחם על חייו במשך שעות. כאשר הגיע לבית החולים נפטר מפצעיו.

סמל נבו פישר נפל בקרב ביום ח' בטבת תשפ"ה (8.1.2025). בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בעלי זהב. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

ספדה לו אימו: "נבו שלי, איזה ילד יפה. איזו זכות זאת הייתה לי להיות אימא שלך... איזה מקור של נחת וגאווה אתה היית... נבולי, לאן לא נסענו בשבילך - לקצה השני של העולם ולכל מקום שהיית בו ויכולנו להסניף אותך עוד קצת. כמה כיבוד הורים והוקרת תודה הייתה בך... ילד שלי, אני יודעת שעשינו כל מה שיכולנו כדי שבעשרים השנה שיהיו לך, יהיו לך החיים הכי טובים, הכי שמחים והכי משמעותיים שיכולנו לתת לך... תודה שנולדת ותודה שבחרת להיוולד שלנו".

ספד לו הלל, חברו מהמכינה: "אתה מלח הארץ, אינטלקטואל אמיתי, איש של מילים ורעיונות, איש ספר... כל שיחה איתך הייתה כשיעור שלא רציתי שייגמר. הסקרנות שלך לא ידעה גבולות ותמיד שאפת לדעת עוד, להבין לעומק, לחקור את המורכב והנשגב... לא היית רק איש רוח. אתה איש מעשה... היית תמיד עושה ויוזם. אם זה בערוגות הפרחים ששתלת, שכל כך אהבת לטפח, ביום לימוד ב-ט' באב, באפייה לחיילים ועד הפרויקט בזום לחיזוק הרוח בעם בתחילת המלחמה... נבו, היית טוב, הכי טוב. הזיכרון שלך ימשיך להאיר לי את הדרך".

נבו מונצח באתר האינטרנט "ממוריז +".

מוקיריו הקימו אתר אינטרנט להנצחתו: http://www.remembernevo.com/ שבו, לצד סיפור חייו, יש שיר מוקלט שמשפחתו כתבה ומבצעת כשברקע צילומי סטיקרים ומגנטים לזכרו. בהם, תזכורת לאחל לסבים ולסבתות "שבת שלום", כפי שנהג לעשות בעצמו מדי יום שישי.